ירושלמי- ללמד את בן בנו תורה

בחג השבועות אנו נמצאים ב"זמן מתן תורתנו", ומשתדלים לחדש את המפגש עם מעמד הר סיני מתוך סגולת הימים הללו.

בבבלי אומרים (קדושין ל):

"אמר רבי יהושע בן לוי: כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני שנאמר "והודעתם לבניך ולבני בניך" וסמיך ליה "יום אשר עמדת לפני ה' א-להיך בחורב".

בהמשך הגמרא מסופר שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יהושע בן לוי שהוא מניח כיסוי כלשהו על ראשו וממהר להביא את הבן הקטן לבית המדרש. אמר לו רבי חייא: עד כדי כך אתה ממהר לכך? ענה לו רבי יהושע: וכי דבר מועט הוא מה שכתוב "והודעתם לבניך" וסמוך לו "יום אשר עמדת לפני ה' א-להיך בחורב"?! מכאן ואילך רבי חייא בר אבא לא היה טועם דבר מועט בבוקר לפני שהביא את הבן הקטן לבית המדרש."

מעשה דומה מובא בירושלמי (שם א ז):

רבי יהושע בן לוי היה רגיל לשמוע פרשה מבן בנו בכל ערב שבת. פעם אחת שכח ונכנס לבית המרחץ, והיה מסתמך על כתפו של ר' חייא בר אבא. נזכר שלא שמע פרשתו מבן בנו וחזר ויצא. יש אומרים שכבר פשט את גלימתו העליונה. אמר לו ר' חיא בר אבא: ולא כן למדתנו רבנו: אם התחילו (במרחץ) אין מפסיקים?! אמר לו: חייא בני, קלה היא בעיניך שכל השומע פרשה מן בן בנו כאילו הוא שומעה מהר סיני! ומה טעמא? "והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' א-להיך בחורב".

יש כאן הבדל משמעותי: בבבלי מדובר על ללמד את בן בנו. (יש לציין שברוב הגירסאות בבבלי בכתבי היד ובראשונים הגירסא היא "בנו" ולא "בן בנו"), ובירושלמי הוא היה רגיל מידי שבוע לשמוע את בן בנו. 

מה שורש ההבדל?

בבבלי מלמדים את הבן תורה. מלמעלה למטה. בירושלמי הסב שומע מהנכד. כאשר הנכד הוא זה שאומר את התורה, זה סימן מובהק שהתורה אכן ירדה למציאות. התורה המושמעת כאן היא מלמטה למעלה. התורה ירדה והתחברה עם הבן, והוא כבר מעצמו נובע מקור חכמה. 

כאשר ההדגשה היא על האב המלמד תורה את בנו, יש בזה מימד מסויים של יראה. וכאשר ההדגשה היא על הנכד המשמיע תורה לסבו, זה מגיע מתוך החיבור בין הדורות. 

במקום נוסף בבבלי מודגש שמעמד הר סיני היה ביראה גדולה (ברכות כב):

"תניא 'והודעתם לבניך ולבני בניך' וכתיב בתריה 'יום אשר עמדת לפני ה' א-להיך בחורב', מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע, מכאן אמרו הזבים והמצורעים ובאין על נדות מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות, אבל בעלי קריין אסורים." 

בירושלמי ההלכה הזאת מובאת בלי האימה והיראה (שם ג ד):

"תני: זבין וזבות נדות ויולדות קורין בתורה ושונין מדרש והלכות והגדות ובעל קרי אסור בכולן".

יתן ה' ונדע לבנות את הבית השלישי, הבנוי מתורה אחת הממזגת את שני התלמודים, "אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל".